נאגה זפיר / נאגיני זפיר
הנאגות הדרומיים נוהגים לספר סיפור מסקרן על רוח הרוח, זפרה, ועל הצ'קרם האתרי:
בעבר הרחוק היה אוחז צ'קרם שניחן במיומנות אגדית. אומרים שהיה מסוגל לבקע את הים עצמו במטר להבים, להפיל מאה אויבים לפני שאחד מהם יגיע אליו, ולהסיט אלף חיצים בלי שייפגע. שמו היה קסילריקס, ״הסופה״, והוא היה לוחם שיהירותו הייתה גדולה כמו כישרונו. תמיד היה מוכן להתרברב בכוחו לפני כל מי שיצפה בו. ואז, יום אחד, בעודו מתפאר לפני להקת נאגיניות צעירות, בחר בעץ אלנאי מקודש כמטרתו.
״הביטו,״ שאג, וביקע את העץ לשניים.
באותו רגע הקיפה אותו רוח גדולה וקולה של רוח הרוח הדהד באוזניו: ״אתה חושב עצמך אדיר על שהרגת את צאצאי חסר הישע? אף שכישרון בידך, אל לבן־תמותה להתעסק באלוהות המנחה אותו.״
הוא השיב: ״בואי, רוח. אינני מפחד. שום נשק — פלדה, מים או רוח — לא יעמוד בפני טבעותיי.״
הרוח סבבה מהר יותר ויותר, זרם של סופת רוח מסתחררת ומסתחררת בריקוד זעם מסתובב. הוא חש את עצמו מורם מעל הקרקע, מסתחרר בקצב עצום, חסר אונים לחלוטין לחסדי זעמה של זפרה. פניו מופנות מעלה באימה, הוא הרפה מלהביו — ולפתע ראה זאת בתוך הסופה המסתחררת: את תנועת הסיבוב של הצ'קרמים הטבעתיים, מוטבעת ברוח עצמה.
כשם שבאה הסערה, כך נעלמה, והותירה את קסילריקס מתבונן בנשקיו השבורים. כששב לביתו כעבור ימים רבים, הכריז על שמו החדש: זפיר, לוחם המשרת את הרוח שעליה עפים להביו.
אף שהסיפורים העתיקים מובילים את לוחמי העילית של מורשת זו להתמקד בלהב המוטל, אין פירוש הדבר שהם חלשים בקרב קרוב, שכן אפשר לשפר את הצ'קרם הלא־מאוזן בקוצים ובלהבים קטנים יותר.
חותך
קפא"פ
טווח רחוק
